פסק-דין בתיק ת"א 25561-07-11

לפני בקשת נתבעים 1,3 לסילוק התביעה כנגדם  על הסף.

1.        בכתב התביעה מפרט התובע (להלן " המשיב") כי בשנת 2005 הוגש כנגדו וכנגד החברה שבניהולו כתב אישום בגין אי הגשת דוחו"ת מע"מ לשנים 2002-2005 (ת.פ 2437/05). הנתבע 1 (" המבקש") היה עורך דינו של השניים בעת הרלבנטית. תיק המע"מ של המשיב והחברה התנהל אצל הנתבעת 3 (" המבקשת") והיא אף הגישה את כתב האישום כנגדם. בתאריך 20.9.05 הוקרא כתב האישום לפני המשיב, האחרון הודה בעובדות המיוחסות לו ואף הורשע. בית המשפט דחה את הכרעת הדין לחברה ואת שלב הטיעונים לעונש- למועד אחר.

2.        לטענת המשיב, לאחר ההרשעה התנהל מו"מ בין הצדדים והמבקש בא בדברים עם שלטונות המע"מ לצורך גיבוש הסדר כספי שיביא לעסקת טיעון. לגרסתו, טענה המבקשת לחוב של 360,000 ש"ח בעוד שהוא הודה ב 250,000 ש"ח בלבד. לטענתו, לצורך חתימה על הסדר נדרש לשלם סכום חד פעמי של 100,000 ש"ח והיתרה אמורה הייתה להיות מסולקת ב-20 תשלומים חודשיים נוספים, ללא קנסות. בין כך ובין כך, התקיימו מספר ישיבות נוספות בבית המשפט, ומשלא הגיעו הצדדים להסדר סופי, ניתנה ביום 8.2.07 הכרעת דין נוספת, בה הורשעה גם חברתו של המשיב, על פי הודאתה. מועד הטיעונים לעונש נדחה למועד מאוחר יותר.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                       

3.        ביום 19.3.07 מסר המשיב למבקש שיק בסכום של 100,000 ש"ח, וזה העבירו  לשלטונות המס. אין מחלוקת כי השיק הגיע ליעדו ואף נפרע.             

4.        ביום 4.5.08 נעצר המשיב וביום 5.5.08 הוקרא לפניו גזר הדין. לדיון הופיעה עורכת דין ממשרדו של המבקש. בגזר הדין קבעה השופטת : " כי המדינה אפשרה לנאשמים לפרוס את תשלום הקרן והריבית לתשלומים לאחר תשלום חד פעמי אך הנאשמים בחרו שלא לנצל אפשרות זו." הנאשם נדון לשנים עשר חודשי מאסר בפועל. בתום שנת מאסר שוחרר המשיב ממאסרו כשהוא חולה, לטענתו, בגופו ובנפשו.

5.        המשיב טוען כנגד המבקש כי מעל בתפקידו כאשר לא הבהיר לבית המשפט כי לקוחו שילם את 100,000 השקלים. בתביעתו טוען הוא כי מעשיו ומחדליו של המבקש פגעו בו ובנפשו ולפיכך הינו זכאי לפיצוי בגין נזקיו הרבים, בסכום של 1,000,000 ש"ח.

6.        באשר למבקשת טוען המשיב כי " היא פעלה ברשלנות רבתי, בחוסר תום לב מוחלט, תוך הפרה בולטת של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בכך שטענה טענות בלתי נכונות נגד התובע שהביאו לכליאתו שלא כדין למשך 12 חודשים".

7.        טענות המבקשים:

           המבקש טוען כי יש לדחות התביעה כנגדו על הסף. לטענתו ניתנה הצעת שלטונות המע"מ ביום 25.7.04 , דהיינו  חודשים רבים לפני הגשת כתב האישום, והיא התייחסה להסדר במישור האזרחי. ההצעה, אשר צורפה לכתב התביעה, הייתה מוגבלת ל-4 ימים בלבד.

8.        לטענת המבקש מייחס לו המשיב רשלנות בכך שלא עדכן את בית המשפט בדבר הסכום של 100,000 ש"ח שהועברו לשלטונות המע"מ, אולם על פי פרוטוקול הדיון הודיע על כך לבית המשפט ביום 25.3.07, כחודש וחצי לפני הקראת גזר הדין. זאת ועוד, לטענתו שוחרר מייצוג המשיב ביום מתן גזר הדין.

לשיטתו ולטענתו, הופרכו טענות התביעה מתוך המסמכים וכתבי בי-דין שצורפו לכתבי הטענות, ומשכך יש לסלקה.

9.        המבקשת המדינה טוענת כי תביעת המשיב באה להשיג על ההליך הפלילי, מקום בו ניתנה למשיב אפשרות חוקית לערער על פסק הדין, אך הוא בחר שלא לעשות כן. לטענתה, המקום היחיד בו ניתן היה לבדוק טענותיו של המשיב היה במסגרת הערעור על גזר הדין, ואין לבטלו, או להטיל סנקציות כספיות בגינו- במישור האזרחי. 

10.      גם המבקשת טענה כי עילת תביעתו של המשיב הינה שבגזר הדין נאמר כי המשיב לא שילם דבר על חשבון חובו, בעוד שעל פי הפרוטוקול, לאחר העברת התשלום החלקי הודע לבית המשפט, והדבר אף מוצא ביטויו בפרוטוקול, כי הסכום שולם. לכן, בית המשפט היה מודע לתשלום, ואם לא נמצא לדבר ביטוי בעונש, היה על המשיב להגיש ערעור על חומרת העונש.

11.      תשובת המשיב למבקשים הינה כי טענותיהם טעונות בירור עובדתי. הואיל והכלל הוא כי תביעה תסולק על הסף רק אם  כתב התביעה, ללא חקירה ודרישה, אינו מגלה עילה, אין לומר כי כך הדבר גם בעניינינו. לשיטתו, יש לדרוש בטענת המבקשת כי התובע "בחר מרצונו שלא להגיש ערעור" , ובכל מקרה אין פסק הדין מאיין תביעת רשלנות כנגד מי שייצג את הנאשם בהליך המשפטי. בעיקר טוען התובע כי שילם  את 100,000 ש"ח במסגרת הסדר, וכי קבלת הסכום חייבה את המבקשת בקיום ההסדר.  לטענתו יהא על המבקשת להציג את כל ספריה כדי שניתן יהא לבדוק אם אכן היה ההסדר מוגבל לשלושה ימים . עוד תיבדק טענת התובע כי היה על המבקשת להודיע לבית המשפט על קבלת הכספים במסגרת ההסדר, הן לפני מתן גזר הדין ואף במועד הקראתו, על מנת שיפסוק בית המשפט אם יש טעם משפטי בטענות התובע אם לאו.

12.      דיון

הלכה היא כי אין בית המשפט עושה עבודת סרק, ואם ימצא כי גם אם יוכיח התובע את מלוא טענותיו, לא יוכל לזכות בדין, יש לחסוך את ההליך ולדחות את התביעה על הסף.  מקום בו נותרות שאלות עובדתיות שיש ללבנן, לא תידחה התביעה והיא תבורר עד תומה. (ר' ע"א 316/56 קרמש נ' דבי  פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478).

ככלל, בית המשפט מעדיף ליתן לבעל דין את יומו וליתן הכרעה עניינית (ר' ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156), די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312) - ובכל מקרה בית המשפט אינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה כאשר ניתן להצילה על ידי תיקון (ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן , פ"ד מא(1) 577).

13.      עילת תביעת המשיב כנגד המבקש הינה התרשלות מקצועית. זו מצויה בס' 13 , 18 לכתב התביעה והיא מייחסת למבקש את המחדלים כדלקמן: לא טרח ליידע את בית המשפט כי שולמו סכומי כסף לרשויות המס במסגרת ההסדר שהוצע, לא העביר את הסכום במועד, לא טרח להגיע להסכם פשרה למרות שקיבל כספים למטרה זו ולצורך כך נשכרו שירותיו, שלח עורכת דין ממשרדו לשלב הטיעונים לעונש, לא טרח להבהיר לבית המשפט באותו שלב כי התובע שילם סכומים שלו דווח עליהם, היו משנים באופן מהותי את חומרת העונש,  והפר את כללי המקצוע.

14.      כתבי בי דין ונספחיהם מגלים  כי אין ממש בטענות התובע. עיקר טענת המשיב כי הגיע להסדר עם שלטונות המע"מ, כי מילא חלקו בהסדר והסתמך  על כך, וכי המבקשים לא דאגו, כל אחד מטעמו, ליישומו של הסדר זה. לשיטת ב"כ יש ליתן למרשו הזדמנות להוכיח זאת, אלא שבמסמך עליו מסתמך המשיב הוצא ביום 25/7/04  נכתב במפורש: " ע"פ החלטת ההנהלה- למישור האזרחי